מה צריך כדי לצאת לספוטינג הראשון?


זה מתחיל בתמונה מדהימה של מטוס שרואים בפייסבוק, קצת אחרי זה מחליטים שגם אנחנו רוצים ויכולים לצלם תמונה כזו.

מצטיידים בטלפון הסלולרי המשוכלל שלנו ויוצאים. ספוטינג ראשון!
נוסעים למקום שבו אפשר לראות מטוסים ממריאים או נוחתים, למשל, תחנת הדלק צפריה או אירפורט סיטי.

יושבים ברכב, מחכים, מחכים, מחכים והנה הוא בא, גדול, מרעיש, וגם מהיר…

שולפים את הסלולרי, מצלמים ו…

מגלים שיש לנו משהו שנראה כמו אייקון מטושטש של מטוס. קצת פאדיחה להעלות אותו לפייסבוק, נכון?

ציוד מינימלי

כדי לצלם מטוסים צריך קצת ידע בצילום.
למה קצת? כי רוב המצלמות עושות היום עבודה נפלאה במצבים האוטומטיים למינהם, ולכן צריך מצלמה דיגיטלית טובה, שיכולה "לעשות זום" ולהגדיל פי 8 ממה שרואים בעין.

לא חייבים לצלם עם SLR, ויש הרבה מצלמות קומפקטיות בשוק שיש להן יכולות מדהימות (בשלב זה אני מעדיף לא להכנס לדגמים ולפתוח ויכוח אינסופי). מי שכן מצויד ב- SLR, כדאי שתהיה לו עדשה בטווח של 70-200 כשהמצלמה עם חיישן 'קרופ', ורצוי אף יותר כאשר מדובר בחיישן פול-פריים.

חוץ ממצלמה – כדאי להתקין אפליקציה שעוזרת להתמצא במטוסים שעומדים לנחות או להמריא, הפופולרית ביותר היא FightRadar24 אבל יש גם אחרות, אחרת עלולים לשבת שעות במקום הלא נכון ולהתייבש, תרתי משמע.

חשוב להצטייד במים, כובע וסבלנות.

לבד או ביחד?

קימת התלבטות האם לצאת לצלם לבד או עם שותפים לתחביב. זו שאלה מאוד אישית ותלויה בספוטר ובחבריו, כאשר אתם לבד – אתם מנהלים לעצמכם את הזמן ומחליטים מה לצלם ומה לא. כאשר אתם בחבורה – זו הזדמנות לשאול וללמוד מהוותיקים יותר, אך יש גם אלמנט של תחרות ו"למי יש גדול יותר" (עדשה כמובן).

לאן להגיע?

בתור התחלה – המקום המוצלח לנחיתות בשעות אחה"צ הוא צומת אל-על (כביש 40/46), ולהמראות ברוב שעות היום- גשר צפריה.

שני המקומות מאפשרים גמישות רבה מבחינת חניה, זוית צילום ומספיק זמן הערכות מהרגע שמבינים שהמטוס מגיע.

ניתן לראות נחיתות גם על מסלול 21 (צפון-דרום), תלוי בשעות היום והרוח, הנקודה הטובה היא במושב בני עטרות עד הצהריים והחניה של שופר-סל אחרי הצהרים.

מצלמים

כלל אצבע לצילומי "טלה" (TELE) – זמן החשיפה הוא כאורך המוקד של העדשה, בצילום עם עדשה באורך מוקד 300מ"מ, מומלץ לצלם במהירות תריס של 1/320 לפחות, ואם זה חיישן קרופ, אז 1/500 (כי העדשה היא באורך מוקד אפקטיבי של 450).
אפשר לשחק עם הרגישות (ISO), אבל לא להשתולל, אחרת יורדים באיכות.

היתרון הגדול של המצלמה הדיגיטלית – רואים תוצאה מיידית ואין צורך לשלם על כל תמונה כמו בעידן הפילם, לכן – לפני שמתחילים, צלמו 3-5 תמונות של שמיים, בהגדרות שונות של צמצם, מהירות ורגישות, כדי לראות מה הנתונים שנותנים את גוון השמיים הכי טוב.

בנתונים הללו נסו לצלם מטוס, כדי לראות כמה הוא יוצא חד או מרוח בגלל מהירות החשיפה, ואז תגיעו לטווח המתאים ביותר עבורכם.

מה עושים עם התמונות?

מגיעים הביתה, מורידים למחשב, מתחילים לסנן את הגרועות, עוברים לסנן את המוצלחות פחות, ממשיכים עם הבינוניות, והטובות פחות, עד שמגיעים ל 10 תמונות שהן מצוינות, מתוכן בוחרים 7-8, חותכים, מיישרים, מוסיפים סימן מים כדי שלא יגנבו לכם את התמונה ורצים לספר לחבר'ה (פייסבוק, וואטסאפ, אינסטגרם…).

בהצלחה!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.