"זה עושה לי טוב לראות מטוס" – מבט לספוטר עם לאה חננשווילי


מאיר אריאל כתב את המשפט האלמותי – "זה עושה לי טוב לראות מטוס ממריא דרך דמעה שקופה", את המשפט הזה כבר ציטטתי בעבר, ואני חושב שהוא מתאים גם לפוסט הזה. לא סתם מתאים, אלא ממש משתלב בכותרת, ואפילו ללא הסיפא הארוכה. הספוטרים לא צריכים דמעה שקופה, ולא מחפשים רק מטוס ממריא. רק תנו להם מקום שממנו ניתן לראות מטוסים עומדים, נוחתים, ממריאים, גרוטאות ובעצם – מה לא, והם כבר יגיעו, מצוידים במצלמה ובאהבת המטוסים.

באחת הפעמים שהגעתי לצלם בעמדת התצפית בנתב"ג, פגשתי את לאה. היא עלתה לבמה מצוידת במצלמת סוני, והחלה לצלם כל מטוס שהיא רואה. בעמדת התצפית היו עוד ספוטרים שהכירו אותה, ומהשיחה בינהם הבנתי שמדובר בחיילת שנמצאת בחופשת שחרור, ומטוסים זו אהבה ישנה שלה. עם הזמן פגשתי אותה שוב מספר פעמים, גם בנקודת התצפית, גם בסיור בנתב"ג וגם בפורומים ובקבוצות השונות. החלטתי להחזיר לאוויר את מדור "מבט לספוטר", ולאה היתה הבחירה לפוסט השני בסדרה.

747 של אל-על בנחיתת בוקר

 

נעים להכיר

נפתח בהיכרות קצרה עם לאה, ועם התשובה לשאלה 'איך הגעת לזה בכלל?'.
"הגעתי לתחביב בעיקר משתי סיבות, הראשונה היא הטיולים עם ההורים מגיל צעיר שבהם אבא שלי היה מספר לי על כל סוג של מטוס שאנחנו טסים בו, משווה ביניהם וכו', מה שנתן לי רקע על תעופה אזרחית, והשנייה היא השירות בחיל האוויר שפתח אותי לעולם התעופה הצבאית ולסוגי כלי הטיס שקיימים בה, בארץ ובחו"ל."

לאה נחשבת ספוטרית יחסית "טריה", וזאת כי בזמן השירות הצבאי בחיל האוויר לא היו לה הרבה אפשרויות לצאת ולצלם במקומות אזרחיים, וכמובן גם בבסיס יכולת הצילום היא אפסית. באפריל 2018 היתה לה טיסה לאנגליה שבמהלכה צילמה כל מה שרק אפשר, ואולי זו בעצם אבן הדרך המשמעותית הראשונה שלה בתחום הספוטינג.

 

פיאג'ו איטלקי בנתב"ג

איפה ומתי?

למרות שרוב הספוטרים שאני מכיר יודעים להגיע למקום הטוב ביותר כדי לצוד מטוס ספציפי, לכל ספוטר יש את הפינה המועדפת עליו, או כפי שלאה מספרת: "אחד המקומות האהובים עליי לספוטינג הוא הבמה בנתב"ג, מכיוון שהיא קלה יחסית להגעה, פתוחה תמיד, ללא בעיות מצד בטחון השדה וכו', לעומת מקומות כמו הגשר שבהם יכולים לגשת ולשאול מה אני עושה פה, אבל אני מקבלת בברכה כל מקום חדש שאני מגלה, למשל לא מזמן גיליתי את מקורות ולנחיתות על 30 שלא רואים מהבמה זה מקום נהדר :)". בתקופה בה לאה היתה בחופשת השחרור ועד שנקלטה במקום עבודתה, ניתן היה לפגוש אותה פעמים רבות בעמדת הצילום בנתב"ג, כמעט בכל מזג-אוויר ולדברי לאה – כ- 20 שעות בשבוע. אין ספק שזה בילוי נהדר עבור ספוטר עם הרבה זמן פנוי!

מפגן ח"א בטקס סיום קורס טיס

הישגים ושאיפות

"ההישג הכי גדול כספוטרית הוא שהצלחתי לתפוס 6 מטוסים צבאיים שונים בנתב"ג: ראם (707 של חה"א), ביצ'קראפט של הנייבי, 737 של חיל האוויר האמריקאי, פאלקון של חיל האוויר האיטלקי וקאסה C295 וA319 שניהם של חיל האוויר הצ'כי, הA319 זה זה שהביא את נשיא צ'כיה, מקווה שיהיו עוד :)", כך מספרת לאה, ובאותה נשימה לא מתביישת לספר על מטוסים שהיא לא הצליחה לתפוס: "ההחמצות המשמעותיות ביותר היו הA340 של שלדון, הC17 ו-C130 למיניהם שהגיעו, אמריקאיים וקנדים, והמטוס של אנג'לה מרקל, מקווה עוד לתפוס אותם.".

כמו ספוטרים רבים אחרים, גם ללאה יש שאיפות בתחום: לתפוס את המטוסים הכי גדולים שקיימים, הבלוגה, הדרימליפטר, ובעיקר את האנטונוב an-225 עם ששת המנועים. בנוסף: "יש ארבעה שדות תעופה שהייתי רוצה לנסוע לצלם בהם, שהם סכיפהול, הית'רו, LAX וJFK." (בהצלחה!)

מצלמה, עדשות ושאר ירקות

במלחמה האינסופית בין ניקון לקנון לאה בכלל לא משתתפת, היא מצוידת במצלמת Sony ILCA-99M2 (מאז שה-Sony SLT-A77V סיימה את חייה), עם סט עדשות מכובד הכולל עדשה רחבה שמתאימה לצילום מטוסים על הקרקע  (Sony 28-75), עדשה לצילום ספוטינג סטנדרטי (Sony G SSM 70-300) ועדשה לטווח רחוק או מטוסים קטנים (Tamron 150-600).
כששאלתי על מחלת ה"שידרוגיטיס אובססיטיס" שנדבקים בה די מהר, לא הצלחתי לקבל תשובה שהניחה את דעתי, אבל הרושם שלי הוא שהיא בינתיים די מסודרת בנושא.
את התמונות שלאה מצלמת עם העדשות הנ"ל היא מעלה באופן קבוע לפייסבוק ולפרופיל שלה באתר GuruShots, מדי פעם גם שולחת תמונות בקבוצות בוואטסאפ. מתכננת בעתיד הקרוב לפתוח בלוג אישי בצורה מסודרת ולהעלות לשם הכל כדי שיהיה נגיש גם למי שלא נוח בפורומים האחרים.

מסר אישי

כששאלתי את לאה אם יש לה משהו לומר לקהל הרחב (או בעצם לקהילת הספוטרים), היא לקחה קצת זמן ובסוף אמרה: "זה לא משנה מי אתם ומאיפה באתם, אם יש לכם אהבה למטוסים, נצלו כל זמן אפשרי לצאת, לצלם ולהתמיד עם התחביב הזה", ועוד משהו קטן – "ספוטינג בחו"ל יכול להיות הדובדבן שבקצפת, ואפילו הגלידה כולה…".

אנטונוב 132 בטיול ספוטינג בלרנקה