קשה להיות ספוטר בישראל 3


מה בסך הכל ביקשנו?
להיות כמו מדינות אירופה, לשבת על הדשא הירוק ליד המסלולים ולצלם המראות ונחיתות כאוות נפשנו. זה הכל.

למה בישראל זה שונה?

כי ישראל באמת שונה.
ראשית – אין לנו דשא ירוק שמקיף את שדה התעופה!
שנית – נמל התעופה בן-גוריון (נתב"ג) שימש במשך שנים רבות גם כבסיס חיל האוויר, ולכן חלקים ממנו היו מוגדרים מתקן צבאי ואסורים לצילום, כך גם לגבי התעשייה האווירית.
שלישית – נתב"ג נחשב מתקן אסטרטגי וקיימים מעגלי הגנה ובטחון שונים שיש הגיון רב באי-חשיפתם.

הצד השני של המשוואה

כל מטוס שטס בשמיים נראה לעיני כל, אפשר לשבת באינספור מקומות סביב נתב"ג ולצלם מבלי שאיש ידע, גרוע מכך – כל כלי רכב שיש בו מצלמת כביש רחבת זוית קולט את הנעשה מעבר לגדר, שלא לדבר על מי שמצלם תוך כדי נסיעה בכוונה תחילה.

בתוך המציאות הזו נמצאים אנחנו, הספוטרים, חובבי צילום המטוסים. למרבית הספוטרים יש גבולות גזרה די ברורים, חלקם הגדול מסתפק במטוסים אזרחיים, ולאלה שמצלמים גם מטוסים צבאיים ידוע שאסור לצלם לתוך בסיס צבאי, ולרוב הם דואגים להעביר את התמונות לצנזורה לפני פרסום.

הגודל גם קובע

חובבי הצילום שהחליטו להשקיע בתחביב, הצטיידו במצלמה איכותית ועדשה ארוכת טווח שמאפשרת לצלם בפירוט רב, למרות שכיום טלפונים סלולריים לא מביישים את המצלמות הכבדות בכמות הפיקסלים. גם מהן ניתן לחלץ פרטים, והדבר יעיל כאשר לא רוצים שישימו לב למצלם. אלא שאנחנו לא שם. אנחנו לא מתחבאים, אנחנו בכוונה בולטים בשטח כי אין לנו מה להסתיר, ואז קורה הדבר הבא – עוברים ושבים רואים אדם עם מצלמה, יושב בחוץ, בחום ומצלם מטוסים. אם זה נראה להם חשוד, הם מדווחים למשטרה, או לאנשי הבטחון בשדה ואז אנחנו צריכים להיות במעמד של "מסביר הסברים". למזלנו, לרוב מפגשים כאלה מסתיימים בלא-כלום, והכותב יכול להעיד ממקור ראשון על שני מפגשים עם שוטרים שהסתיימו בהחלפת חוויות על עדשות ומצלמות.

למה להסתבך אם יש פתרון פשוט?

אם נבדוק מה בעצם הספוטרים רוצים, נראה שלא מדובר ביעד בלתי ניתן להשגה. הספוטרים רוצים לצלם מטוסים, במקום שבו ניתן לראות אותם ללא גלי-חום, רצוי לתפוס את רגע ההמראה ואת העשן ברגע הנגיעה במסלול, ובאופן כללי – לצלם בלי להפריע לאף אחד ובלי שאף אחד יפריע לספוטרים.

את כל זה ניתן ליישם בקלות על-ידי מרפסת-צפייה. היא יכולה להיות מסודרת, מאווררת (לא ממוזגת, כי מי ירצה לצלם דרך זכוכית?), עם ספסלים וצל ואפילו אפשר לפתוח שם עמדת קפה ושתיה.

"אין מקום"

קיימים מספר מקומות בנתב"ג שניתן להקים מקום כזה, בלי להסתבך עם מעבר אזרחים בשטח האווירי. הפשוט ביותר – שחזור מרפסת התצפית שהיתה בטרמינל 1 עד שנות ה-80. מקום אפשרי נוסף על גג המבנה שנמצא בקצה התמך המערבי, והאופציה שיכולה להפוך ללהיט לחובבי התעופה – הפיכת הג'מבו הנטוש למועדון ספוטרים ועמדת תצפית.

מקומות יש, לכל אחד מהם ניתן כמובן להעלות טיעוני-נגד ולהפיל את הרעיון. ההצעה העדכנית מדברת על מרפסת תצפית שתהיה על גג המלון שיוקם בנתב"ג. עד אז – נמשיך לאלתר מקומות, למשוך תשומת לב מיותרת, להתמודד עם החום והקוצים בקיץ, והשמיים הפתוחים עם הגשם בחורף.


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

3 מחשבות על “קשה להיות ספוטר בישראל